החלטה בתיק עמ"ת 20918-04-13

1.    ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא (כב' השופטת מרשק מרום), מיום 10.4.2013 במ"ת 30033-03-13, במסגרתה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

2.    נגד העורר, ושניים אחרים, הוגש כתב אישום האוחז בשני אישומים. העורר מופיע כנאשם 3. נאשם 1 הוא אחיו, ונאשם 2 הוא בנו של נאשם 1.

3.    האישום הרלוונטי לעורר הוא האישום השני המיוחס לו ביחד עם נאשם 1. העבירות המיוחסות לעורר הן תקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש, החזקת נשק ושימוש פוחז בנשק.

האישום הראשון מיוחס לנאשמים 1 ו-2. הם מואשמים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בצוותא, ובנוסף מיוחסת לנאשם 1 עבירה של איומים, ולנאשם 2 עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות.

מאחר והטענה המרכזית שנטענה בערר מתייחסת לעיקרון השוויון, דהיינו לאפליה בין העורר לנאשמים האחרים, אין מנוס מלהתייחס גם לאמור באישום זה.

4.    בתאריך 24.1.2013, בשעות אחה"צ, פגש נאשם 1, שעבד כשומר בישוב זמר, במוראד והטיח כלפיו האשמה כלשהי. בין השניים התפתח דין ודברים. בהמשך פנה נאשם 1 לאביו של מוראד ואיים עליו ובהמשך פנה למוראד והתעמת עמו מילולית. נאשם 1 עדכן את נאשם 2 (בנו) בפרטי האירוע. בתגובה, הצטייד נאשם 2 בסכין, פגש במוראד בבית קפה, הכה אותו ודקר אותו באמצעות הסכין בראשו, בכתפיו ובחזהו. נאשם 1 הגיע לבית הקפה וביחד עם נאשם 2 חבטו באמצעות קרשים ומוטות במוראד. כתוצאה מכך, נגרמו למוראד חבלות בקרקפת, בכתף שמאל ובצד שמאל של בית החזה.

5.    על פי עובדות האישום השני, בעת שנאשם 2 שהה במעצר בגין מעורבותו באישום הראשון, נעשה ניסיון לארגן סולחה בין הצדדים ותואם מפגש בביתו של נאשם 1. בעת שמוראד שהה עם אנשים מחוץ לביתו, הגיעו למקום ברכב, קרובי משפחתם של הנאשמים, שזהותם אינה ידועה למאשימה. נהג הרכב שלף אקדח וירה מספר יריות בודדות באוויר ובהמשך ירה במוראד ופגע בו בבית החזה וביד שמאל והוא הובהל לבית החולים.

נאשם 1 והעורר שהו אותה עת בביתו של נאשם 1, שמעו את היריות ונסעו ברכביהם במורד הרחוב. במהלך הנסיעה הבחינו במוחמד שהנו קרוב משפחה של מוראד. השניים ירדו מרכביהם והתנפלו על מוחמד. נאשם 1 תקף את מוחמד באמצעות קרש בצווארו ובידו וגרם לו לשבר ביד. העורר הצמיד אקדח לבטנו של מוחמד ולאחר מכן הכה אותו בראשו באמצעות קת האקדח. במהלך התקיפה נפלט כדור מאקדחו של העורר. כתוצאה מכך נשברה ידו של מוחמד ונגרמו לו חבלות של ממש בצוואר, בבטן ובקרקפת.

6.    ביחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. עילות המעצר שפורטו הן מסוכנות לבטחון הציבור, מסוכנות סטטוטורית המבוססת על השימוש בנשק וכן חשש להימלטות מהדין המבוסס על כך שהעורר היה בבריחה זמן ממושך ובעברו 19 הרשעות קודמות.

7.    יצוין כי גם בעניינו של נאשם 1 הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 19.2.2013 הוא שוחרר בתנאים מגבילים. ההחלטה ניתנה על ידי כב' השופטת בן ארי בסוברה שאין מקום לאבחנה בין נאשם 1 ונאשם 2 מששוחרר נאשם 2 יש להורות גם על שחרורו של נאשם 1.

נאשם 2 שוחרר בהסכמת המאשימה למעצר בית עוד בשלב החקירה. ב-21.4.2013 התיר בית המשפט יציאתו ללימודים בלווי בימים א' - ה' בין השעות 07:00 - 17:30.

8.            לא הייתה מחלוקת בבית משפט קמא לגבי קיומן של ראיות ועילת מעצר. בהסכמת ב"כ הצדדים נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו.

9.            כעולה מהתסקיר, העורר בן 48. בעברו 19 הרשעות קודמות בעבירות מין, סמים, אלימות, איומים, רכוש, הטרדת עד וסחיטה בגינן ריצה מספר תקופות מאסר ארוכות. מסר שהסתבכויותיו בפלילים היו על רקע שימוש בסמים ואלכוהול. בשיחה עם קצינת המבחן התנהל באופן מצמצם ומגמתי. קצינת המבחן מעריכה כי קיימת רמת סיכון בינונית גבוהה לחזרה על התנהגות אלימה, לפיכך הביעה ספק באשר להתאמתה של חלופת מעצר ביתית עבורו. חרף זאת, נבדקו המפקחים המוצעים (בני משפחה), והיא הגיעה למסקנה שאין בחלופה שהוצעה כדי להבטיח פיקוח הדוק ולאיין את מסוכנותו. לפיכך לא המליצה על שחרורו.

10.         ב"כ העורר התנגד למעצרו ועיקר טענותיו התמקדו בטענה שמשוחררו נאשמים 1 ו-2, יש להורות על שחרורו של העורר, וזאת בשים לב לכך שנסיבותיו אינן שונות באופן מהותי מאלו של נאשמים 1 ו-2.

11.         בית משפט קמא, בהחלטה ארוכה ומפורטת, הורה על מעצרו של העורר. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו שנתוניו השונים של העורר, ביחס לנאשמים 1 ו-2 מחייבים ומבססים קבלת הבקשה והותרו במעצר עד תום ההליכים. בית משפט קמא ציין כי השוני בין העורר ומשיב 2 מבוסס בעיקר על כך שנאשם 2 הינו צעיר (בן 26) וללא עבר פלילי.

באשר לאבחנה בין העורר ונאשם 1, ציין בית משפט קמא כי השוני ביניהם מבוסס על כך שהעורר הצטייד והחזיק באקדח טעון, הצמידו לבטנו של מוחמד ולאחר מכן הכה אותו בראשו באמצעות קת האקדח, ובלשונו של בית משפט קמא "ההצטיידות באקדח והגעה לזירה סוערת בעיצומו של סכסוך שאינו קשור אליו במישרין, השימוש בו כאמצעי מאיים וככלי להפעלת אלימות ברוטלית מבססים את הנדבך הראשון בין השניים - והכל בהקשר של שאלת קביעת המסוכנות" (עמ' 5 להחלטה). בנוסף ציין בית משפט קמא את השוני בעבר הפלילי של השניים.

לחובתו של נאשם 1 - 7 הרשעות קודמות שהאחרונה שבהן בשנת 2004 (לדברי בית המשפט "עבר לא אינטנסיבי").

באשר לעורר - הרשעתו האחרונה מ-20012 בגינה נדון ל-7 שנות מאסר. במהלך השנים ריצה 7 מאסרים בפועל המצטברים בסה"כ לשנים רבות (למעלה מ-12 שנות מאסר).

בנוסף, זקף בית משפט קמא לחובתו את התסקיר השלישי שהוגש בעניינו ואת הערכת רמת הסיכון של קצינת המבחן, וכן, במידה מסוימת, את התחמקותו של העורר מהמשטרה למרות נסיונות האיתור שנעשו על ידי החוקרים.